רמאות, תירוצים והצדקות

לגמרי לא מגניב, או?

קרדיט צילום: אני - חנות ספרים מחליפים ידיים הממוקמת בטמפה, אריזונה

הסיפור הזה לא עוסק בפרשיית סקס (לא אהבה) סקסית ומאודה, כי בואו נהיה אמיתיים, אנשים. אם אתה בוגד בבן / בת הזוג שלך זה לא קשור לאהבה. אז אם אתם מצפים לטונות של סצינות מפתה אחסוך מכם את 798 המילים הבאות. זה לא קורה. אני לא ילדה כזו.

זה סיפור על לרמות את עצמי ועל כל כך הרבה תירוצים והצדקות כדי להוכיח מה שאני עושה מקובל, ואולי זה באמת או אולי זה פשוט שטויות.

הצבתי יעד לשנת 2018. התחייבתי לעצמי לא לרכוש עוד ספרים עד שקראתי את כל הספרים שכבר יש לי, שהם המון. לא ספרתי, אבל אם הייתי צריך לבחון את העין הייתי אומר למאות.

בהתחלה הייתי משוכנע שאכבוש את המטרה הזו בחן. הייתי מתאר לעצמי שזו תחושה דומה למה שמרגיש כל אדם אחר המכור למשהו עד שהמוטיבציה האופורית תמות ושאר אתה תוהה WTF האם אני עושה עכשיו?

ההתמכרות זוחלת לאט לאט פנימה ואתה הופך חסר אונים.

בשבילי זה התחיל כשתפסתי את עצמי רוכש כתבי-עת. לא זבל של סלבריטאים זלוח או מגזיני אופנה מוגזמים מדי. נשיונל ג'יאוגרפיק, זמן וחיים. מגזינים המבוססים על עיתונות אמיתית, משאבים חינוכיים. זה מה שאני אומר לעצמי ומכיוון שאני יכול לסובב את זה ככה זה מוצדק לחלוטין.

בהתחלה זה לא היה דבר גדול. מגזין כאן, אחר שם. מה באמת ארבעה מגזינים?

אני לומד דברים סופר מגניבים, דברים נחוצים. מי לא ירצה לדעת איך זה במוחו של מרגל? מי לא אוהב את אודרי הפבורן? מי לא שוקל את היתרונות והחסרונות של עישון עשבים שוטים?

אני רוצה ללמוד יותר על האישיות שלי. שאלה אחת שיש לי היא מדוע אני ממשיך לרכוש יותר לקרוא מכפי שיכולתי למצוא אי פעם את הזמן לקרוא? איכשהו, איכשהו זה בטח קשור לאישיות שלי, נכון?

כשאני אורזתי את התיק שלי לראש ברחבי הארץ, הנחתי את התיקים של נשיונל ג'יאוגרפיק, האישיות שלך הסבירה לי בתרמיל לקרוא על המטוס. אני לא בטוח מה או איך זה קרה, אבל אי שם בין שדה התעופה של איווה לכיסא שאני יושב בו כרגע באריזונה מגדל אחד התרבה.

מה עוד ארבעה מגזינים נוספים, באמת? היי, לפני שקראתי את 'טיים', 'מדע הנישואין', פשוט הנחתי שאם לא תהרוג אחד את השני הנישואים שלך היו הצלחה. אודה, אני קצת מאוכזבת שהם מקשרים הצלחה וכסף לנישואין ואושר.

מעולם לא הייתי יודע זאת, אם לא הייתי קונה וקורא את המגזין ואני לומד מה הופך את הציפורים לחכמות. דרווין ביסס את הישרדותו של התיאוריה הפיטסטית על מיני ציפורים. מי לא ירצה להיות חכם כמו ציפורים?

בשלב הבא, התירוצים ואלו מגיעים כתריסר דולר.

הטמפרטורה תת-תת קרקעית באיווה ובשנות ה -80 באריזונה. כמובן שאני הולך לצאת כל יום כשאני כאן וזה לא אשמתי שלאנשים יש ספריות חינם חינם. 14 נמצאים בשכונה בה אני מתגורר.

לא הלכתי לחפש אותם. הם מצאו אותי. פשוט הלכתי ברחוב ונתקלתי בפרץ של צבעים עזים על נוף המדבר, ואני מכור לקרוא ספרים ולאגירת ספרים. כאילו, בשביל זה הם נמצאים, לקרוא וטכנית לא רכשתי שבעה ספרים, שאלתי שבעה ספרים.

זה תירוץ צליל ומובן לחלוטין. זה הגיוני. אני הגיוני.

ואז יש את האדמה הוותיקה שלי, חנות הספרים המתחלפים. אני לא בטוח מדוע הייתי משתמש בביטוי הזה. לא רציתי. זו חנות ספרים. תמיד הייתי שקטה במחשבה עמוקה ועצבנתי ביסודיות מאנשים שמפטפטים בסלולרי שלהם.

כפי שמראה פוסט האינסטגרם שלי, זה נכון. הייתי שם רק אתמול. זה הנוסטלגיה שמשכה, משכה ופיתתה אותי לשם. אתה לא יכול לקנות באותה חנות ספרים במשך למעלה משני עשורים ואז לא לבדוק את זה כשאתה בעיר לביקור. זה מרגיש לא נכון וחצוף שלא. זאת אומרת, זה המיליארד דולר שהוצאתי שם לאורך השנים שעזרו להם לשמור על עסק. עלי לפחות לראות איך הם מסתדרים.

כעבור שעה ו -110 דולר התחייבותי הושלמה. אוקיי, אז רכשתי ספרים אבל להגנתי רכשתי אותם לאנשים אחרים. האם זה נחשב לרמאות בעצמי מהצלחת השגת יעדי ב -2018? ובכן, לא כי איזו מתנה טובה יותר מאשר מתנה של ספר, מתנה של סיפור, ידע והרפתקה?

אני יודע שיש לי נושא והמודעות היא חצי מהקרב, כך שמעתי. רומא לא נבנתה ביום זהה למוח האנושי שלא נועד לשנות הרגלים בן לילה. כבר ידעתי שאני נאבק אבל לא הבנתי את מידת ההתמכרות שלי עד שמצאתי את עצמי מגבש צידוקים ותירוצים.

כשאני כותב מרחק של 1500 מיילים מהבית בחדר אורחים, עכשיו ערימה של כתבי-עת וערמת ספרים, אני לא בטוח אם זה אתה או אני, אני מנסה לשכנע.

עקוב אחרי בטוויטר ותמך בכתיבתי על פטרון.