זה איך לתרגל טיפול עצמי בחופשה משפחתית

טיפים למבוגרים

ציריך, שוויץ. תמונה שלי.

כשאני יושבת מול המחשב הנייד שלי כרגע, אני משקיפה על אגם כחול וגבעות ירוקות וחדות באגם קומו, איטליה. אני בחופשה עם משפחתי.

עד כה, זה היה טיול מדהים.

נהנינו מאוד מהזמן שלנו יחד ומהרפתקאותינו.

חופשות משפחתיות היו לי הרבה יותר קשה.

אני מופנם, ואני זקוק להרבה זמן לבד. זמן לחשוב, זמן לנשום. הגיע הזמן לתת לדעתי לנדוד.

נהגתי לנסות לדחוף את הבניין שלי הצידה כשהייתי בחופשה. הרגשתי שאני חייבת לבלות כל רגע בכל יום עם המשפחה שלי. שהייתי צריך לעשות את מה שכולם רוצים לעשות, כשכולם רוצים לעשות את זה.

הייתי בסדר ביום הראשון, או בימים הראשונים. אבל אז כל הגירויים והחשיפה העצומים האלה ייבנו עד שהגיע לנקודת שבירה. אז הייתי מתפוצץ כמו הר געש, ושופך את הלבה החמה בוערת של גירוי יתר בכל משפחתי. ולא היה להם מושג מה הם עשו לא נכון.

כשלמעשה הם לא עשו שום דבר רע. זה היה אני.

אך עם הזמן למדתי לתרגל טיפול עצמי בזמן חופשה.

הבנתי שטיפוח עצמי פירושו שאני אשה יותר מאושרת, מאושרת יותר, אם, בת ואחות.

וחשוב עוד יותר לשמור על שיווי משקל כשאני מבלה זמן רב עם המשפחה שאני אוהבת.

הנה שלושה דברים שאני עושה בחופשה כדי לעזור לי לגבש זמן מופנם נחוץ.

התעמלו בכל יום (אני עושה את זה מוקדם)

זה נשמע לי מטורף כשחבר הציע זאת לראשונה. אני מתאמנת בבוקר מוקדם. אבל למה לקום מוקדם בחופשה? חברה קרובה אמרה לי שהיא קמה בכל בוקר של חופשה משפחתית, לפני שבעלה וילדיה התעוררו. היא נשבעה בזה. אז ניסיתי את זה. והייתי מכור.

אז עכשיו, כל בוקר שאנחנו בחופשה, אני קם מוקדם. אני מניח את הבגדים שלי בחדר האמבטיה בלילה שלפני שלא אעיר אף אחד. ואני יוצא לריצה או לטייל ארוך. אני מכירה קצת את הסביבה שלי. אני מאזין לפודקאסטים או למוזיקה, או לפעמים לצלילים שבראש שלי. הפעילות הגופנית עוזרת גם להחליק בכל חרדה שמגיעה עם נסיעה.

הבוקר התחלתי ללכת לאורך גרינוויי באגם קומו, איטליה. עבר כ -400 כנסיות וגנים שופעים עגבניות וקישואים. קיבלתי את ליבי לשאוב כשהשביל עלה היישר ואז שיטח שוב. וכשסיימתי, משפחתי עדיין נחרה בחדר המלון.

בעיניי הנוהג הזה משקם לאין ערוך. אני חוזר לחדר ואף אחד לא החכם יותר, חוץ ממני. הספקתי להתחיל את היום בתנאים שלי. ואז אני שמח ונרגש לקחת חלק בפעילויות שלנו יחד.

עיתון או הורדת מחשבה כל יום

הכתיבה ממשיכה להיות אחת הדרכים המועדפות עלי לעבד מחשבות. אני מגלה שגם אם אני לא עובד על סיפור או על הספר שלי, אני צריך לכתוב כדי להבין את דעתי. פעם הרגשתי שאני צריך לעשות את זה לבד. ובעולם מושלם, אני כן. אבל בחופשה משפחתית, נעשה טוב יותר ממושלם.

אז עכשיו אני תמיד מביא איתי מחברת. אני לא יודע בדיוק מתי אמצא את השעה במהלך היום, אבל אם אתה מחפש אותו, תמיד יש קצת. בזמן שהילדים בבריכה. שלשום כתבתי כשהיינו ברכבת מציריך, שוויץ לאגם קומו, איטליה.

כמה דקות לכתוב כל מה שאני רוצה. לכתוב דרך תחושה שמנדנדת עלי שאני לא ממש יכולה לחשוף. לרשום רעיון סיפור. הגיע הזמן לארגן את דעתי.

בעלי והילדים שלי נהגו לשאול מה אני עושה והרגשתי שאני מודע לעצמי. אבל יום אחד פשוט אמרתי, "אני כותב." והם משכו בכתפיה, מרוצים מהתשובה.

זה יכול להיות פרטי ולעשות ממש לפניהם.

מצא זמן לקרוא כל יום

זו דרך נוספת שאני מסוגל לתת למוח שלי לנדוד, למצוא מרחב לבד בתוך קהל. זה עוד אחד שבו אני מתכנן קצת קדימה כדי להפוך את זה להצלחה.

אני אוהב ספרים אמיתיים. אבל בחופשה, אני יודע שהקריאה על קינדל או ה- iPad שלי הולכת להיות קלה ומוצלחת יותר. אני יכול להביא 10 ספרים לחופשה אם אני רוצה, אין בעיות עם שטח המזוודות. אז אני מוריד לפחות כמה ספרים לפני שאנחנו עוזבים. במקרה ש. ואני יודע שהם תמיד איתי. אז שוב, אם אמצא כמה דקות.

בציריך שלפתי את ה- ipad שלי בנסיעה בחשמלית חזרה למלון. הילדים ישבו לידי. סופג את כל המראות ואת קולות השפה הגרמנית סביבנו. קראתי כמה עמודים עד שהגיע הזמן לרדת. ומיד הרגשתי טוב יותר.

פעילות גופנית יכולה לארוך קצת יותר זמן, אבל יומן וקריאה יכולים להימשך מספר דקות כל אחד. כשאתה מרגיש שאתה מגיע לנקודת הרתיחה שלך. אתה יכול לשלוף את הספר או המחברת שלך ולקחת לעצמך כמה דקות.

המפתח עבורי היה להפסיק לחוש מודעות עצמית לביצוע פעילויות אלה. על הצורך בפעילויות אלה באמצע יום עמוס. במובנים מסוימים, התביישתי בכך שאני מופנמת. כאילו חלק מהותי באישיותי יכול להיות שונה כשאני נמצא במקום אחר. אבל התחלתי לקבל את זה שזה לא המקרה. ושיש גבולות בריאים סביב צרכיי, אפשר לי להיות יותר נתינה לאנשים סביבי.

כי אני מי שאני. והמשפחה שלי אוהבת אותי בגלל זה. קיצור והכל.